Click here to read this mailing online.

Your email updates, powered by FeedBlitz

 

 
Here are the latest updates for you


"בלוגרים - רק בלוג עצמאי - קהילת בלוגים עצמאיים בעברית" - 22 new articles

  1. שואה שלנו: סטטוסים נוגעים בזיכרון
  2. סולארי (וידאו)
  3. מתקפת הסייבר החלה: אתרי ממשל הופלו
  4. 5 כרזות נבחרות מתוך התחרות של "יד ושם" (תמונות)
  5. ה-Glass לא לבד, מיקרוסופט ו-Baidu מתכננות משקפיים חכמות משלהן
  6. ‫ציפור קטנה‬
  7. עשרה טיפים להעברת יום העצמאות בבטחה
  8. אל תאמינו לתמונה הוויראלית: שיעול לא יציל אתכם מהתקף לב
  9. ענפים שבורים: מימון המון לסרט אנימציה על התבגרות בצל השואה
  10. איך אפשר לזכור כשכל דבר מזכיר את השואה? (וידאו)
  11. סיפור ידידות בין ילדה לחתול בסדרת תמונות
  12. מיקרוסופט: Facebook Home – ניסיון להפוך את אנדרואיד ל-Windows Phone
  13. ככה מזמינים נערה לנשף (וידאו)
  14. מה אכפת לך משוק האג"ח הממשלתי היפני?
  15. האם מייצב המצלמה הגאוני הזה ישנה את פני הקולנוע? (וידאו)
  16. המדריך המלא לקניות בבייג’ין
  17. המגלשה שתעזור לכם להימלט מבניין בוער (וידאו)
  18. גוגל בדרך לרכוש את WhatsApp?
  19. פייסבוק הום: כל מה שאתם צריכים לדעת על האפליקציה החדשה ו-HTC First
  20. כמה אני משלם באמת? דו"ח אפריל 2013
  21. HTC First מאפשר לחזור לממשק האנדרואיד המקורי
  22. על רקע צעדות השרמוטות: דין, דיין ודברים עם פרופ’ חצרוני
  23. More Recent Articles
  24. Search בלוגרים - רק בלוג עצמאי - קהילת בלוגים עצמאיים בעברית
  25. Prior Mailing Archive

שואה שלנו: סטטוסים נוגעים בזיכרון

: שואה שלנו: סטטוסים נוגעים בזיכרון : שואה שלנו: סטטוסים נוגעים בזיכרון

1. אנחנו האחרונים – Osnat Schnapp Karasso

“192,000 ניצולי שואה חיים היום בישראל. למעלה מ 13,000 הולכים לעולמם מדי שנה. כ-37 ניצולים נפטרים מדי יום. אנחנו האחרונים הניתנת להם ההזדמנות לשמוע ממקור ראשון ולהבטיח שנזכור ונספר ושהכל היה אמת, גם שיעבור זמן, גם שיהיה כל כך קל להאמין שטרוף כזה לא היה יכול להתרחש”.

כל מורי הדרך באתר b144

 

2. כולם מתו – ‎רינה שינפלד‎

אני זוכרת את הבוקר הבהיר ההוא. השמש מכה בחזקה ואמא ואני עולות אל הגג. אני ילדה קטנה ורזה, ראשי בקושי מגיע אל ברכיה. אמא תולה כביסה. רגליה ארוכות ויפות, לראשה זר של צמות ארוכות בצבע ארגמן מגולגלות סביב בשבעה גלגולים זוהרים. היא נעה בתנועות כבדות, תולה את הסדינים הלבנים הארוכים…..ואז משהו נורא ומוזר קורה. אני מרימה את ראשי ומביטה למעלה אל פניה ורואה שדמעות זולגות מעיניה. שאלתי: אמא, למה את בוכה? וכל שאמרה היה: "כולם מתו". לא נשכח ולא נסלח.

536934_353960218037591_2063714202_n

בתמונה : אני עם שני הוריי. ‎רינה שינפלד‎

 

3. יש לך מחבוא? אריאנה מלמד

פסח 2013, בית אבות סיעודי, יבנאל, מחלקת תשושי הנפש, חדר אוכל: אני רוכנת אל האשה הקטנה והיפה ומחבקת אותה, והיא מחייכת חיוך ענק ואומרת בגרמנית, בשמחה גדולה: "אנה-ליזה הוכפלד! כמה טוב שהגעת! בואי, הכנתי לנו מחבוא. לא צריך לצאת ליער", והיא אוחזת בכף ידי וממהרת, כמעט רצה, בת 88 וקלת תנועה כנערה, אל החדר שלה.
אני אחריה.
היא מראה לי את המרווח בין הארון לקיר.
"כאן הגסטפו לא ייראו כלום", היא מסבירה. ויש מקום לכולנו".
מצוין, אני אומרת, מצוין, ועכשיו נלך לשתות קפה, כן?" – גם אני מדברת איתה גרמנית. כך רצתה תמיד, ואף פעם לא הבנתי למה.
היא מובילה אותי בבטחה אל הקפטריה. "יש לך קפה אמיתי?", היא מתעניינת, "קצת נמאס מהארזאטץ", שהוא התחליף, משהו מבחיל שהיה במלחמה כשנגמר הקפה. "קפוצ’ינו", אני אומרת. והיא שמחה כילדה.
ואנחנו מתיישבות, אמא שלי באטריס אלברכט מלמד ואני, ושותות קפה. אני מציעה לה סיגריה. היא בוחנת אותה בעניין. " אמריקאית!", היא קובעת לבסוף בסיפוק.
ואיך אספר לה שאני לא אנה-ליזה הוכפלד, בת 17 עם צמה עבותה, שתמונתה האחרונה לפני שירו בראשה תלויה מעל לשולחן הכתיבה שלי, למען אדע מנין באתי ומדוע אני הולכת.
לאט לאט אני מספרת לה. שהמלחמה נגמרה, וגם זה משמח אותה. שאנחנו בארץ ישרואל, בהברה אשכנזית כמובן, כדי להקל עליה: חדשות טובות, היא עולצת ומוחאת כפיים. יש עוד?
לאט לאט אני מדווחת. רק מה שחשוב ורק מה שלא יכאיב. וגם ששמי אריאנה ואני הבת שלה. היחידה.
"ויש לך מחבוא", היא שואלת.
ושוב; שהמלחמה נגמרה וארת ישרואל ומשפחה. ושאני בת 55.
"ויש לך ילדים?"
יש שניים. הם משחקים בחצר.
משיחות הטלפון לפני הביקור הזה הבנתי שלא תזהה אותם . הם בני 12. הסברתי: לסבתא יש אלצהיימר, וחלקים גדולים מן הזכרון שלה נמחקו והמוח שלה הוא עכשיו כמו גבינה שוויצרית עם הרבה חורים, אבל היא ראויה לכבוד ולאהבה בדיוק באותה מידה כמו קודם, כשהייתם קטנים. כשהרדימה אתכם בליטופים, כששרה לכם ברוסית.
הם אנשים טובים, הילדים שלי. זכיתי ובורכתי מאד. הם מחבקים ומנשקים אותה וחולקים עימה את החטיפים שלהם וחוזרים לשחק בחצר.
"ילדים יפים וחכמים כל כך", היא מתמוגגת. "יש לך מחבוא בשבילם? כי את יודעת, קודם לוקחים את הילדים".
יש לי מחבוא, אני אומרת, מותשת.
לא סיפרתי לה שאהוב ליבה, אבא שלי גרישה, מת לפני 21 שנה ושאחותה רותי ז"ק מתה לי בידיים לפני 15 שנה, ולמעשה כולם כבר מתו, והיא לבדה נותרה, והיא שמחה ומאושרת בדרכה בפעם הראשונה מאז המלחמה.
לא סיפרתי לה שארץ ישרואל דנה אותה ושכמותה לחיים של עוני מנוול, ורק אני ניצבת בינה לבין המדינה ערלת הלב ועושה ככל יכולתי לאפשר לה חיים טובים ככל שניתן.
הרבה דברים כבר אי אפשר לספר. גם לא איך ירו באנה-ליזה הוכפלד לנגד עיניה של באטריס, חברתה לספסל הלימודים בגימנזיום. מאות פעמים שמעתי את הסיפור הזה. מילדותי המוקדמת אנה-ליזה מלווה אותי כמו צל.
הילדים שבים מן החצר והגיעה שעת ארוחת הערב שלה. הם אוחזים בשתי ידיה והולכים יחד איתה אל מחלקת תשושי הנפש. אני נפרדת ממנה לפני כן בקפטריה בחיבוק ונשיקה. היא נמוכה ממני בחצי ראש עכשיו. "את בטוחה שיש לך מחבוא", היא מבקשת לוודא.

לפוסט.

 

4. "לא באמת היינו שם" / אור שנאפי

77192_466994413369422_518834864_n
הבעיה היא לא במה שאנחנו יכולים לכתוב על השואה, במה שאנחנו יודעים, בתמונות שדרכן נזכרים או מבינים והבעיה היא לא בשירים או בסיפורים שאנו שומעים ממי שעדיין נשאר לספר אותם ממקור ראשון, שני או שלישי. גם הבעיה היא לא בעובדה שאנחנו מקדישים יום וחצי בשנה בכדי לנסות לזכור שנים ארוכות של סבל תהומי שבכלל לא חווינו בעצמינו. אלו הן לא בעיות – אבל אלו הן הברירות היחידות שיש לנו בכדי לנסות ולהבין משהו בפועל לעולם לא נבין.

פעם בשנה אני מרגישה עוול ולא על הדברים שאני יודעת ועל מה ששמעתי על השואה אלא בגלל שאני יודעת שאני לא מרגישה באמת את הסבל הזה. אנחנו יודעים רק על חלק ותמיד נדע רק על חלק. וגם החלק שאנחנו יודעים…. ידע הוא לא זיכרון מוחשי.

לעולם לא נרגיש את עצמינו נדחסים אחד על השנייה ברכבות משא במשך ימים שלמים ולא נישן בפיפי וקקי ובמחלות ולעולם אנשים לא פשוט יפלו וימותו עלינו ולא נרגיש איך זה כשמפרידים בינינו לבין אח, אחות, אבא, אמא וההפרדה הזו לעולם לא תחרוט זיכרון רגשי כל כך גדול אצלנו עד שהלב לא באמת יוכל להכיל את הכאב שבפרידה שכזו ולא נרגיש גם איך מטביעים על גופינו סימן שמקטין את קיומנו למספר סדרתי ולא משנה כמה רעבים נהיה, לא נגיע למקום שהרעב כבר לא מרגיש כרעב יותר אלא ככאב חותך שלא נגמר בכל תא בגוף והקיבה שלנו לעולם לא תצטמק למימדים שכבר לא באמת תוכל להכיל אוכל מרוב גוויעה ולעולם לא נראה את התקווה הופכת למשהו מוחשי שיוצא מגופינו ושלא משנה כמה נרצה לאחוז בה כבר לא נרגיש שהיא אמיתית והתקווה הזו לעולם לא תשאב מגופינו כמו ששואבים אבק.

לעולם לא נרגיש איך זה שמגלחים לנו את הראש או פושטים מעלינו את הבגדים וזאת לאחר שהרעב, המחלות וחוסר התקווה אולי לקחו מאיתנו את היכולת או הרצון להרגיש בכלל משהו ולעולם לא נרגיש איך זה לעמוד עירומים בקור אימים שכבר הפך לחלק בלתי נקלט בתוך כל כך הרבה כאוס סביבנו ולא נבין את ההרגשה שלרגע נותנים לנו תקווה ואומרים לנו שאנחנו יכולים להתקלח, ההרגשה שנותנים לנו ניצוץ קטן של תקווה בצורת מקלחת בין כל הזוועה הופכת לדבר קטן שאנחנו מרגישים שאולי עכשיו יהיה יותר טוב ואנחנו לא יודעים את ההרגשה של להיחנק למוות בתוך התקווה הקטנה שלרגע הפיחו בנו בעוד אנחנו עומדים מגולחים, עירומים וסביבנו האח הקטן שלנו או האבא שלנו או האמא או האחות הקטנה ולא נבין את המבט האחרון שהתחלף בין אותם האנשים שאולי זכרו אל מולם אחות קטנה שעד לפני כמה זמן היה לה שיער ארוך ויפה ומבט מלא בחיים ואופטימיות ולא נבין את התמונה האחרונה שרצה בעוד המבטים שלהם נכבים.

ולא נבין את מבטם המת שאנשים זרים לחלוטין החליפו ביניהם, מבטים שברגע הפכו אותם לנפש אחת מלאה בוואקום, כעס ואולי כבר אדישות בלתי רצונית שנובעת מחוסר קליטה של מצב בלתי נתפס. לא נבין איך זה להיאנס, ולא נבין איך זה שכורתים לנו איברים בעודנו חיים ולא נבין איך זה לצפות בתהליך שכזה. אנחנו לעולם לא נהיה שם בכדי לראות את המחשבות ולא בכדי להרגיש פסיק מכל אותם המכתבים שכן נכתבו ומעולם לא יצא לנו לקרוא כי אולי אף אחד מעולם לא קרא אותם. לא נבין את היכולת לקפוץ מרכבת דוהרת ולא נבין את היכולת לשים קץ לחייך כשזה נראה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך. לא נבין מלחמות על גרם של אוכל. לא נבין איך זה לצעוד כל כך הרבה כשכבר איך שהוא הצלחנו לעבור את הזוועה ולא נבין איך זה דווקא בשלב הזה ליפול, להתרסק על הרצפה כי כן אבדה תקוותינו. לא נבין איך זה באמת לא לשכוח ולא נבין איך זה באמת לא לסלוח ולא נבין שום דבר חוץ ממילים שיעזרו לנו לכוון למשהו שנמצא כל כך רחוק מהמהות של כל אחד ואחת מאיתנו.

זה נמצא כרגע רחוק מאיתנו כמו שהיה נמצא רחוק מהם מספר ימים לפני שלקחו אותם למחנות. גם הם לא ידעו מכל הזוועות האלה עד שראו, הרגישו וחוו אותם ממקור ראשון. אז קחו את התמימות, השאננות וחוסר היכולת לצפות מה טומן העתיד הקרוב ותחשבו שאתם הם כי הם היו בדיוק כמוכם לפני שזה קרה. ותחשבו שמתוך מקום כל כך אופטימי רגוע ושליו שאתם נמצאים בו כעת, לוקחים אתכם ומעבירים אתכם את כל הדברים האלה בעוד בכל רגע מהתהליכים הזוועתיים האלה אתם לא מבינים למה למה למה ולמה זה קורה כי אתם לא מצליחים למצוא תשובה הגיונית או אפילו תשובה לא הגיונית. רק אז, אחרי שבאמת באמת נשים את עצמינו במקומם ברגעים שלפני הזוועה, נוכל לקבל שמץ של הבנה אולי, איך זה מרגיש להיות שם ורק אז איך שהוא.. המושג "לא נשכח ולא נסלח" יזרום לנו בדם במנות קטנה ומדודות של הבנה בכאילו.

לפוסט. תודה ליעל חזות

 

5. סבתא שלי גיבורה -  Tal Navarro

סבתא שלי היא גיבורה.
אשה שראתה את כל משפחתה נספית לנגד עיניה.
הצילה את אחותה הקטנה מהזוועות.
רצה יחפה בגיל 12 עם אחות קטנה בידיים בשלג של פולין, נפלה בין הגופות ביער כדי שלא ידעו שהיא בחיים,
איבדה את אמא שלה בדרך. מי כמוני מבין כמה שזה כואב.
איבדה אצבע בדרך.
אשה לא פשוטה, עם לב ענקי ואינסופי, המון סיפורים ועצב שמשחיר את הכחול של עיניה.
עברו שנים רבות.
לפני עשר שנים בערך, איבדה את בעלה.
לפני שלוש שנים איבדה את הבת שלה.
את אמא שלי.
ולסבתא הזו, אני רוצה לומר – סבתא – את אף פעם לא לבד.
אפילו שאין לך אינטרנט ולא בטוח שתראי את זה אי פעם, שתדעי, שלמרות ואף על פי כל וגם בגלל כל מה שעברנו יחד – אני שלך לנצח.
אוהבת אותך המון, סופר סבתא.
#לעולם-לא-נשכח

539742_10151394265266943_2120386607_n

לפוסט

 

6. הגרמנים לקחו את סבתא – Itzik Weinberger

עכשיו טיפה רצינות.
הייתי אולי בן 6, התארחתי אצל סבתא שלי ע"ה בשבת. עבורי זו היתה שבת שגרתית, הגעתי מעט מוקדם על כתף אחד תלוי תיק עם בגדים וחפצים אישיים על הכתף השנייה תלויה מסכת אב"כ, קופסתה מעוטרת בטפט עליז. המלחמה בעבורי היתה בסה"כ סמרטוטי רצפה מדיפים ריח של אקונומיקה, מסכה שחורה עם מפוח, "דבק מלחמה" וצפייה בחלון אולי נראה איזה סקאד או שניים חולפים בזוהר בשחור של הלילה.
סבתא שלי, שהייתה האדם הכי יקר לליבי באותן שנים, התנהגה קצת מוזר, סגורה משהו לא כפי שהכרתי אותה.
ערב, שבת נכנסת וסבא שלי מניח יד על כתפי, "אם תהיה אזעקה, תבוא אלינו לחדר". הבטתי מעבר לסבא, החדר היה רגיל ללא סרטי דבק מלחמה, ללא סמרטוטים וללא הריח המחניק. בסדר, הנהנתי בראשי מרגיש את הביטחון אופף את כולי.
ליל שבת, סבתא יושבת עם בנותיה, בוכה ולא מדברת רק מדי שברי מילים יצאו מפיה. הייתי מבועת, הזאת סבתא? ניסיתי להקשיב ורק משפט אחד שחזר על עצמו שוב ושוב הבנתי, "הגרמנים האלו, לעולם לא אסלח להם".
2 בלילה צפירת אזעקה מנסרת את האוויר ואת חלל הבית, אני רץ לעבר החדר של סבא וסבתא, רק סבא שם. אני יושב לידו מקבל את מלוא האהבה, אבל סבתא חסרה לי .. היא יושבת במטבח, קטנה מתמיד מכונסת בתוך עצמה חיוורת ובוכה.
… זו הייתה הסבתא שלא הכרתי, הסבתא שלא הסכימה לדבר על הגרמנים, הסבתא שהגרמנים לקחו לי.
– 2 דורות אחרי, לא נסלח

לפוסט

 

7. יום השואה כפול 365 – יסמין לוי

עצוב שרק פעם בשנה נזכרים באמת בניצולי השואה, שהם הופכים בגלל יום בלוח השנה לאייטם חדשותי, מקשטים את סדר היום בקרב שדרנים שעושים את הריטואל שלהם על אוטומט, עד האייטם הבא.
העוול כלפיהם נגרר כבר שנים. הוא נחשף בעבר ועדיין, הרבה תהיות לגבי התנהלות מוסדות המדינה כלפיהם. רבים מהם חיים בתנאים לא תנאים, כל פעם עדות מצמררת חדשה מגיעה, אחד חי מלחם, השנייה מתקלחת בכיור, השלישי ישן בשתן של עצמו.
מדינה שלא דואגת לאזרחיה ולניצולי השואה בפרט, לא ראוייה לשום שבח. אירוני שהם סבלו כל כך שם כדי לסבול גם פה. אנחנו פה כותבים פוסטים שלצערי, לא ישנו את המצב כי את המפתחות לשינוי מחזיקים אנשים אחרים, שמתעלמים כי לא נוח להם.
לא מזמן שלחתי פוסט על הכאת ניצול השואה, שזכה כאן לתהודה רבה והטריד רבים מאיתנו ובצדק, ליאיר לפיד, שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי ותמר זנדברג מתוך תקווה שאולי יעשו דבר מה בעניין, לפחות יגיבו שזה באמת נושא חמור (אלימות באשר היא) ולא הגיעה מענה. הפוסט העסיק רבים אבל הם כנראה עסוקים מדי.
נותר להחדיר תקווה בינינו לבין עצמנו שיגיע יום וצדק ידפוק בדלתם של ניצולי השואה, שיזכו להגנה, תנאי מחייה מכובדים ולא רק לתרומות מתוך רחמים ביום השואה. בשם 6 מיליון שאינם, חובה לדאוג למי שישנם. וגם בשמנו, האנשים שנותרו מאחור.
לזכרם מקדישה את Save yourself, של Lowgold

לפוסט

 

8. קטע מהביוגרפיה של סבתא שלי, בת 91  – Julie Kravitz

"26 באפריל 1943. חצות הליל. הסתיימה תקופת המעבר שלנו במחנה הריכוז "דוסין" סמוך לעיר מאלין (מכלן) בצפון בלגיה. אנו יוצאים לדרך למחנה השני. ניטלטל בתוך קרונות בקר עד שנגיע אל הגיהינום עלי אדמות – אושוויץ.
כמו לפני כל נסיעה, אחזה אותנו מעין קדחת, אך אבי שהיה באותם הימים בן 44 בלבד נתקף בה מכף רגל ועד ראש. החום הפך אותו לשבר כלי ללא יכולת תגובה. הדבר הראשון שהיה צריך לעשות הוא להעלותו יחד עמנו לאותו קרון. לפי מספרו הסידורי הוא היה צריך להיות בקרון הראשון, ואילו אני ופיליפ בקרון השלישי. מורה צעיר, שמספרו הסידורי הועידוֹ לקרון שלנו, הסכים להתחלף עם אבי תמורת טבעת נישואיי.
בשלווה גדולה הסברתי לאבי את התחבולה. שלושתנו – הוא, פיליפ ואני, ננסר את סורגֵי הקרון, ובשעת כושר נקפוץ מהרכבת ונתגלגל על הקרקע. הוא השיב שיקפוץ אִתנו. מה גדול היה אושרי, לו יכולתי להאמין שאכן כך יהיה.
העמיסו אותנו על המשאיות ונסענו מרחק של פחות משעה עד רציף הרכבת. נקראנו זה אחר זה לקרונות. מאה אנשים לכל אחד מעשרים הקרונות – סך הכול אלפיים נפשות במשלוח.
זהו זה. אנחנו בתוך הקרון. נדחסים ונדחפים כבהמות. אני מסתכלת סביבי. הקרון, שרִצפתו מרופדת בקש, אפל וסגור. הפֶּתח היחיד בו הוא חריץ מלבני בגודל ראש-חיה, שעליו סורגים המאפשרים למי שעומד על ידו להסתכל החוצה. היתר רואים רק את הגב של העומדים לפניהם.
נוסעים. לילה לבן, אור ירח מלא. מצבו של אבי אינו משתנה. אני מדברת אליו, והוא אינו משיב. "אנחנו יכולים לחכות", אומר פיליפ, "אבל אנחנו חייבים לקפוץ לפני שנעזוב את שטח בלגיה. מסוכן מִדי לקפוץ בגרמניה."
אחד מאנשי הקרון, הולנדי שעליו הוטלה האחריות שנגיע כולנו ליעדנו (ואם לא כן, ייתן על כך את הדין), התנגד בצעקות ובכוח לבריחה. קבוצה שלמה הסתערה עליו, ורק בעזרת בנו הצליחו להרגיעו. התחלנו לנסר את הסורגים עם מסור שהברחנו לקרון. לפתע – עצירה. מיד דאגו להחזיר את הסורגים למקומם. יורים על הראשונים שנכנסו לפעולה ונמלטו מהרכבת. אם כך, המוות ממתין לנו פעמיים: בעת הקפיצה עצמה וכשנברח מיריות הגרמנים. לא נָתַנו למוות סיכוי כלשהו להעסיק את מחשבותינו. אנחנו קופצים במחשבה על החיים בלבד.
לאחר שהחזירו את כל הנלכדים, המשיכה הרכבת במסעה. אבי היה מחוסר הכרה וקדח מחום. המציאות טפחה על פניי. הוא לא יקפוץ! קראתי לפיליפ ואמרתי לו: "לא אקפוץ מהרכבת. אינני יכולה להפקיר את אבי." פיליפ הזדעזע מדבריי והשיב לי ברוך: "קלרט, לְמה יועיל מעשה ההקרבה שלך? חזרי אל המציאות. אביך מחוסר הכרה. הרי ברור לך כי בהגיענו לאושוויץ יפרידו ביניכם; הוא לכאן ואת לכאן. האם אני חייב להסביר לך את הידוע לך?"
הזמן חלף ודחק והתקרבנו לאדמת גרמניה. "את הולכת למותך בעיניים פקוחות, ואילו אביך אינו מודע למתרחש. מדוע להקריב את חייך? מדוע להקריב את חיי?" פיליפ המשיך: "אני מבקש ממך לקפוץ מפני שאני אוהב אותך ורוצה לאהוב אותך חיה." שמענו יריות לאחר ששניים קפצו מהקרון שלנו, אך הרכבת כבר לא עצרה.
ביקשתי מפיליפ שיניח לי. רציתי לישון. נרדמתי לצד אבי, מכווצת ומצומקת. ישנתי אולי כמה דקות והתעוררתי בעצמי. חיפשתי את פיליפ בקרון ואמרתי לו בנשימה אחת: "פיליפ, אני רוצה לקפוץ מהרכבת. עכשיו. תיכף ומיד. אם אתמהמה אפילו דקה, אני עלולה לשנות שוב את דעתי. אני רוצה לקפוץ ראשונה, לפניך. אם לא – אני סבורה שלא יימצא בי הכוח לעשות זאת."
הסתכלתי באבי בפעם האחרונה. ראיתי את פיליפ רוכן מעליו ולוחש לו משהו. פיליפ הרים אותי והושיב אותי על שפת החריץ הפתוח. הוא דיבר אלי בטון יבש ומצַוֶוה: "תסתובבי לאט ותתפסי בשתי הידיים את שפת הפתח. אחר כך תחליקי לאורך דופן הקרון בלי להרפות. משם תגיעי לחיבור בין שני הקרונות’ וברגע המתאים קִפצי כשידייך מגוננות על ראשך."
לו אמר לי מישהו בזמנים כתיקונם, שאדם יכול לעסוק בלוליינות על דופן רכבת שמהירותה 80 קמ"ש, ולאחר מכן לקפוץ ממנה תוך שהוא מסתכן בירי עליו – הייתי משיבה שזה בלתי אפשרי. באותו לילה זינקתי אל הלילה הבהיר, הרגשתי שאני מתגלגלת סביב עצמי. פקחתי את עיניי ומיששתי את עצמי. לא חשתי כאב.
בריאה ושלמה!
איפה פיליפ? אולי ירו בו. הוא היה אמור לקפוץ אחריי והוא איננו. הרכבת כבר התרחקה, ואני לבדי. התחלתי לרוץ קדימה ואחורה בבכי וצעקות. אני כה בודדה בחֵירות שהשגתי, וכל רצוני הוא דבר אחד: פיליפ.
ופתאום, הנה הוא שם לפניי, רץ לעברי! אנו נופלים איש בזרועות רעהו, בוכים וצוחקים. איזה אושר! מי יכול להיות מאושר יותר מאִתנו? מי עוד חווה רגע כזה של התעלות מוחלטת?
לפי הנתונים שנאספו לאחר השחרור על המשלוח שלנו:
- 300 אנשים קפצו מהרכבת.
- 75 אנשים נהרגו.
- 50 אנשים נפצעו, נשלחו לבית חולים ומשם הוחזרו למחנה מאלין.
לאחר המלחמה חיינו מספר שנים בדרום אמריקה, ובהמשך עלינו לארץ.ביוני 1962, זמן קצר לאחר הגעתנו לישראל, אני מטיילת ברחובות דיזנגוף בתל אביב באחת בלילה. מישהו אוחז בכתפי. אישה כבת חמישים פונה אליי בקול נרגש ואומרת: "אינך מכירה אותי?" לא ידעתי מי הגברת. היא ממשיכה: "עשרים שנה אני מחפשת אותך כדי לספר לך משהו."
יחד אִתי פיליפ וחבר נוסף, ושלושתנו הולכים בעקבות האישה המסתורית לשולחנה בבית הקפה "רוול". היא פותחת ואומרת: "עשרים שנה אני מחפשת אותך כדי להעביר לך מסר מאביך." זינקתי ממקומי. כל רגשות האשם שליוו אותי במשך התקופה הארוכה שעברה – שבים ועולים. היא הייתה במחנה מאלין, נסעה אִתנו בקרון לאושוויץ ונשכבה ליד אבי הקודח לאחר קפיצתנו.
כך סיפרה: "שעות אחדות לפני הגיענו למחנה, פקח אביך את עיניו וקרא בשמֵך. אמרתי לו "בִּתךָ קפצה מהרכבת על אדמת בלגיה עם בעלה", ולאחר כמה דקות ענה: ‘שמעי, אני רוצה שתחפשי את בִּתי בכל קצוות תבל ותאמרי לה שאני מאושר מאוד שהיא קפצה מהרכבת. שתחיה בשלום, כי לא יכלה לנהוג בדרך נכונה יותר’.
אביך נפטר בקרון עוד לפני שהגענו למחנה".

דרך סטטוסים מצייצים

 

8. סיפור השואה שלי – Avi Tell

סבתי היתה אשה יפה להפליא ואשת שיחה.
אני זוכר שהיא טיגנה את קציצות הבשר המפורסמות שלה, כשניגשתי אליה בעודי בן 7 ושאלתי אותה מה עשתה בשואה. היא לא ענתה דבר, אך הוציאה מכיסה סוכרייה עטופה צלופן ושלחה אותי לשחק בחדר אחר.
כשבגרתי קצת ועליתי לתורה, פניתי לסבתא בצורה ישירה ושאלתי אותה: "סבתא איפה היית בשואה? איך שרדת?" היא לא ענתה דבר, אך הוציאה מכיסה מנדרינה שקטפה מעץ בקירבת ביתה ושלחה אותי לדרכי.
אחר כך, כשהתגייסתי, סבתא ליוותה אותי ללשכת הגיוס.
עמדנו שם על סף פרידה, ואני אומר לה כמו שואל: "סבתא? שואה?" היא לא ענתה דבר, אך הוציאה מתיקה סנדוויץ’ בשקית ניילון ומסרה בידי. אולי גם חייכה וניפנפה לשלום.
כששכבה על ערש דווי נגישתי וליטפתי את פניה, לחשתי כמי שנושא תפילה, "סבתא, ספרי לי מה היה?" אך היא עצמה את עיניה והלכה. בכיסה לא נמצא דבר.
זהו סיפור השואה שלי.

לפוסט

 

9. לזכר יום השואה (מתוך גומרים הולכים, 2012) – צפריר בשן

היום, אחרי שסיפרתי בדיחת שואה דלוחה למדי, הואשמתי שוב, כמדי זמן, בזילות השואה. וזה גרם לי להרהר בעניין הזה מעט. גם אפרופו בדיחות שואה, וגם אפרופו דברים אחרים.
יש לי מה להגיד על בדיחות שואה ועל זילות השואה, אבל אני אשאיר את זה לסוף, כי אני חושב שזה פחות חשוב. אני חושש שהשואה נדרסת על ידי מגפיים גסות הרבה יותר. כל יום.
אני חושב שיציע שלם שצועק "מוות לערבים" שבוע אחרי שבוע הוא זילות השואה. אני חושב שחברי כנסת שמנהלים דיונים על התופעה של ערבים שחוטפים נערות יהודיות רכות זה זילות השואה. אני חושב שרבנות צבאית שמתירה את דמם ואת כבודם של לא יהודים היא זילות השואה.
השואה לא פצחה לה ביום סתו בהיר וצח, ב-1939. היא היתה רק שלב נוסף בגזענות ממוסדת. השלב שבו שלטון מחליט לעשות מעשה. אני כותב כאן בזהירות כי איני היסטוריון. ואני גם לא חושב שאפשר לעשות בנאליזציה למדרגה שבה גזענות ממוסדת הופכת לטבח ממוסד. זה לא צעד מובן מאליו ואי אפשר להתייחס אליו ככזה. מאידך, מובן מאליו שיש מדרגות לטפס בהן, לפני שמגיעים לתהום הפעורה של רצח שיטתי. ובמדרגות האלה צעדו לא מעט עמים.
אנטישמיות עממית, לטעמי, היא בסך הכל אדמת הבוצה שבתחתית המדרגות האלה. היא טבע אנושי של שנאה לזר ומוזר. לגיטימציה של השנאה הזו היא כבר מדרגה בדרך לתהום. אני חושש שהמדרגה הזו כבר מזמן מאחורינו. "בחיים אני לא נותנת לרופא ערבי לטפל בי". יכול להיות שמישהו לא שמע שיח כזה בכל עיר בישראל?
מדרגה נוספת היא גזענות ממוסדת. כזו שבאה מהשלטון ומחלחלת למטה: זה מתחיל, קרוב לוודאי, בדה-לגיטימציה של האחר, בעלילות דם. כמו דם של ילדים נוצרים במצות. כמו נערות עבריות שערבים בגליל מפתים אותן בפחיות קולה וסיגריות.
הדה-לגיטימציה של האחר כוללת גם דה-לגיטימציה של הסבל שלו. של נכבה, למשל. וגם דה-לגיטימציה של טענות על קיפוח שיטתי בן עשרות שנים. וכל זה, כמה משעשע, נעשה לא פעם מאחורי משפטים על סבלו של העם היהודי ועל זה שלא ניתן לשואה לחזור על עצמה.
ויש עוד מדרגות. שוב, איני מלומד במיוחד. אני לא חוקר ולא אינטלקטואל, לא סוציולוג ואפילו לא אקטיביסט מי יודע כמה. אבל אני לא מצליח להיפטר מהריח. תקציבים של לימודי אזרחות שעוברים ללימודי יהדות? תיקון של לימודי אזרחות כך שלא יביעו אפילו שבב של ביקורת על המדינה? נזיפות במורים ערבים שלוקחים את תלמידיהם למצעדי זכויות אדם? לא יודע. הקו בין פטריוטיות יתר לפשיזם תמיד היה דק, ולי נראה שכבר הרבה מאוד זמן אנחנו רוקדים משני צידיו. כמו כמה מדינות אירופיות בשנות השלושים.
בינינו, יש יותר מדי דוגמאות. גם לגזענות שלנו (לזכותנו ייאמר שאנחנו מצליחים להיות גזענים גם כלפי השחורים שלנו), וגם לזילות שואה אחרת. ילד חרדי עם טלאי צהוב הוא מובן מאליו. מתנחלות שצועקות לחיילים ולשוטרים "נאצים" כבר לא מרעישות איש. וגם חיילים ושוטרים שנועצים קתות בפעילי שלום או באקטיביסטים על הגדר (ובכיכר מלכי ישראל, לצורך העניין) הם לא בדיוק פוסטר תדמית לדמוקרטיה. ולמען הסדר הטוב, גם השמאלנים לא נקיים, גם הם משתמשים במילת הגנאי הזו באיזו חדווה מטומטמת ואטומה ושוכחת. אולי גם אני.
אני חושב שהשתקת האחר ודריסת הדמוקרטיה וההשחתה השיטתית של ערכי יסוד אוניברסליים הן הן ביזוי השואה. הרבה יותר מבדיחות על מוזלמנים באושוויץ.
תסלחו לי בבקשה אם אדלג על בנימין נתניהו ועדת כלביו השוטים, על אביגדור ליברמן ונאמניו. על כל ממשיכי דרכו של כהנא לגווניהם האפלים. כל האנשים האלה, שמנפנפים תחת כל דגל רענן עם הלא נלך כצאן לטבח שלהם כדי להשיג מטרות אלקטורליות, פוליטיות או מדיניות. אלה אנשים שיורקים כל בוקר על זכר השואה, ומצחצחים איתו את מגפיהם. לפני שאתם מצקצקים על בדיחת גטו, תסתכלו טוב טוב באנשים ששלחנו לנהל אותנו.

וכמה מילים על הומור, ברשותכם:
אני חושב שבדיחות שואה הן לגיטימיות. אולי החינוך שלי הוא ליברלי מדי. במחלקת השיקום של קטועי הגפיים ממלחמת לבנון שמעתי את ההומור השחור ביותר שתעלו על דעתכם המזועזעת. וזה קרה כל הזמן. אני חושב שהומור וסאטירה הם כלים טובים ובריאים להתמודדות ולשיקום.
ובכלל הצחוק יפה לבריאות. פרות קדושות מעידות בדרך כלל על קהות חושים: כשאתה זוכר את כל ששת המיליון או את כל הנופלים במערכות ישראל, אתה בעצם לא זוכר אף אחד. אף אחד לא צוחק על זיכרון פרטי. זה סר טעם. אבל לצחוק על טקס היטהרות סיסטמטי, שהוא בכלל כלי שלטוני לאינדוקטרינציה של ההמון? הלו! לא לצחוק על השואה זה זילות השואה.
ואחרי שאמרתי את זה, אעיר ביני לביני שאני חושב שבדיחות שואה הן מחורבנות, כי הן מובנות מאליהן. הן לעוסות, הן שחוקות, הן משומשות, הן חוזרות על עצמן. אוהד אשכנזי שמנהל את ערוץ הקומדי סנטרל אמר לפני שנתיים בראיון, שכשקומיקאי בא אליו עם בדיחת שואה, הוא חושב שזה קומיקאי עצלן. אני מסכים איתו.
מאידך, בדיחות על טקסי שואה, על הגרירה ליד ושם של כל גוי שנקלע לכאן שלא בטובתו, על מצעד החיים, על הממלכתי והמאורגן והמטיף – אלה בדיחות שלא רק טוב לספר. לדעתי אלה בדיחות שחשוב לספר. אלה בדיחות שמציבות מראה מול שביעות הרצון של הממסד, שמבלבל את המוח עם ימי זיכרון והפחדות על שואה אטומית, אבל יורק בפרצופם של 200 אלף ניצולים ובהיסטוריה של העם היהודי. אלה אולי בדיחות מצחיקות, אבל הן עצובות עצובות. אולי, בעצם, הן אלה שמזכירות את השואה והגבורה באמת. וגם עוד דברים שלא ראויים לשכחה וסליחה.

לפוסט

 

9. מצעד דמעות התנין – Shani Cohen

156805_10151526599454800_2011468648_n

כבר זה מתחיל כבר!
מה? אתם שואלים.
מצעד דמעות התנין של כל בכירי המערכת הפוליטית. כן אלה שחוזרים ומזכירים השכם וערב בכל העולם על השואה, שמתרעמים על כל גילוי של אנטישמיות ואלימות.
הם אלה שמפעילים את האלימות הכי גדולה כלפי 50 אלף ניצולי שואה שחיים בישראל.
נאמר כבר שלהיסטוריה יש חוש מעוות לאירוניה.
אבל ניצול שואה שחי היום בגרמניה חי כמו מלך בניגוד לניצול שואה שבחר לעלות לישראל.

לפוסט

תודה ליסמין לוי



סולארי (וידאו)

: סולארי (וידאו) : סולארי (וידאו)

מיטב השמש ניקוי מערכות סולאריות www.meitav-hashemesh.co.il 0547-400-470 מיטב עוז. מה דעתכם?

The post סולארי (וידאו) appeared first on ירוקת.


מתקפת הסייבר החלה: אתרי ממשל הופלו

: מתקפת הסייבר החלה: אתרי ממשל הופלו : מתקפת הסייבר החלה: אתרי ממשל הופלו

החל משעה 18:00 נפלו בזה אחר זה מספר אתרים ממשלתיים ואתרים אחרים במתקפת DDos מאורגנת. המתקפה שהחלה כבר ביום שבת תחת השם “Operation Israel” מיועדת להפיל אתרים רבים תחת הדומיין הישראלי על ידי קבוצות המזוהות עם “אנונימוס”, ארגון האקטיביזם האנרכיסטי וקבוצות רבות אחרות פרו-פלסטיניות. בין האתרים שהופלו היה אתר משרד הבטחון, הלמ”ס, משרד החוץ, יד [...]



5 כרזות נבחרות מתוך התחרות של "יד ושם" (תמונות)

: 5 כרזות נבחרות מתוך התחרות של "יד ושם" (תמונות) : 5 כרזות נבחרות מתוך התחרות של "יד ושם" (תמונות)

בכל שנה מקיים אתר ההנצחה "יד ושם" בשיתוף עם משרד ההסברה, תחרות ליצירת הכרזה הממלכתית לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הנרשמים לתחרות לקחו חלק ביום עיון ביד ושם במהלכו ערכו סיור במוזיאון לתולדות השואה, האזינו להרצאות בנושא השואה באמנות והשתתפו בסדנאות שונות. לתחרות נרשמו 186 מעצבים, כשלכל אחד מהם השקפה משלו, היסטוריה משפחתית משלו, וזווית ראייה מעניינת המתנקזת לתוך כרזה.

מורי דרך באתר b144

כמצופה מתחרות בסגנון כזה, המערבת כל כך הרבה רגשות בנושא כה טעון, הכרזות היו מרגשות במיוחד, ובין המועמדים אפשר למצוא רעיונות יצירתיים ביותר, וכרזות שיגרמו ללב שלכם לדפוק בחזקה. הזוכה בתחרות היא עדה גלעדי, בוגרת קורס גרפיקה ועיצוב,עוסקת בכתיבת סיפורת ושירה. הכרזה של עדה מאוד עוצמתית, ומציגה אילן יוחסין, עץ שורשים אם תרצו, שצומח אל תוך האדמה במקום לצמוח כלפי מעלה, זכר למאות אלפי המשפחות שנקברו תחת המשטר הנאצי. התמונה עוצמתית ובועטת, והמסר שלה ברור וצובט את הלב. מאחורי מרבית ניצולי השואה, יש משפחות שלמות שלא זכו לשרוד את המלחמה, אך לעולם לא ייעלמו מהזיכרון שלנו.

עוד ב”פטריה”: הכרזות הנבחרות של השנה שעברה

דעה-גלעדי-מקום-ראשון

דעה גלעדי

אל המקום השני הגיע נמרוד לוי, סטודנט בחוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה, נכד לניצולי שואה ויליד בלגיה, עם כרזה המציגה פרצופים של ניצולי שואה על רקע שחור. את המקום השלישי קטף אלי ורש, עם כרזה נהדרת שבקלות הייתה יכולה לזכות גם במקום הראשון, המציגה תמונה המשלבת פנים של ניצול שואה מהיום ומתקופת המלחמה, כשהחלקים המייצגים את ההווה הם בצבע, ותמונת הילדות בשחור לבן.

עוד בפטריה:

כאמור, מלבד שלושת הזוכים, הועלו כרזות רבות ולא פחות מוצלחות לתחרות. אספנו עבורכם 20 כרזות שאנחנו אהבנו במיוחד ואת כל השאר תוכלו לראות בגלריית הכרזות המופיעה באתר יד ושם. שווה להשקיע כמה דקות, להיכנס לאתר ולעבור על הכרזות השונות. מדובר במסע יצירתי ומרגש שלא ישאיר אתכם אדישים.

נמרוד-לוי-מקום-שני

נמרוד לוי

 

אברהם-כהן

אברהם כהן

 

נעמי-קרוגר

נעמי קרוגר

 

עפרה-קובילנר

עפרה קובילנר

תמר-אפר

תמר אפר

 

הזוכה של שנה שעברה:

מעצבים-זיכרון-המקום-הראשון

דוריאל רימר הלפרין

פורסם במקור בבלוג “הפטריה”


ה-Glass לא לבד, מיקרוסופט ו-Baidu מתכננות משקפיים חכמות משלהן

: ה-Glass לא לבד, מיקרוסופט ו-Baidu מתכננות משקפיים חכמות משלהן : ה-Glass לא לבד, מיקרוסופט ו-Baidu מתכננות משקפיים חכמות משלהן

'גלאס', המשקפיים החכמים של גוגל יצרו עניין רב אך טרם החלו להימכר ולהוכיח את עצמם בצורה מסחרית. אך נראה שהמתחרים – מיקרוסופט וענקית האינטרנט הסינית באידו (Baidu) לא מעוניינים לתת לגוגל להשיג את יתרון הראשוניות והם כבר עובדים על מוצר מתחרה משלהם למשקפיים החכמים. 'באידו' אף קיבלה את הכינוי "גוגל הסינית" וזאת משום שעסקי הליבה [...]



‫ציפור קטנה‬

: ‫ציפור קטנה‬ : ‫ציפור קטנה‬

‫במרכז התמונה ילד קטן, מרים את ידיו בפחד. ילד שהפך לסמל, ותמונה שהיתה לאיקון. רבים מאד בעולם מכירים את התמונה, ונראה שכל מי שחי בישראל, אפילו זמן קצר, ראה אותה לפחות פעם אחת. אך האם שאלתם פעם את עצמכם מיהו הילד הזה? מי הנערה שלצידו? האישה שעומדת מאחור ולידה ילדה קטנה במעיל? ולא פחות חשוב, ואולי לא, מיהו החייל במגפיים המכוון אליהם נשק. על ספרו של דן פורת "הילד - מסע בעקבות תצלום"‬


עשרה טיפים להעברת יום העצמאות בבטחה

: עשרה טיפים להעברת יום העצמאות בבטחה : עשרה טיפים להעברת יום העצמאות בבטחה

1.       לפני הצבת מיתקן הצלייה בפחמים יש לבדוק את האזור המיועד, אם קיימים בו עשבים וצמחים שעלולים להידלק ולגרום לשריפה. את המיתקן יש להציב בצורה יציבה במקום פתוח, על שטח ישר ונקי מחומרים דליקים.

2.       מומלץ מאוד להצטייד באמצעי לכיבוי אש ולהציבו בהישג יד. אמצעי כיבוי יכול להיות מַטפֶה כיבוי אש, דלי מלא במים או בחול.

3.       יש להיזהר שלא לשפוך נוזל הצתה על הבגדים. בעת הרטבת הפחמים אסור – בשום אופן – להשתמש בחומרי דלק להצתת הפחמים. אסור בשום אופן לשפוך נוזלי הצתה ולהוסיף חומרי הצתה לאש לאחר הצתת הפחמים, גם אם נראה שהפחמים לא התלקחו כראוי.

4.       יש להרחיק ילדים ובעלי חיים מקרבת מיתקן הצלייה.

5.       אין להשאיר, ולו לרגע, מיתקן צלייה ללא השגחה. בסיום “חגיגת הבשר” יש לכבות את האש, ולהמתין עד להתקררות מיתקן הצלייה. אין לשפוך פחמים ואפר שלא התקררו לחלוטין לפחי אשפה – הם יכולים להמיס את חומרי הפלסטיק ולגרום להצתה ולשריפה בסביבה.

6.       שימוש במיתקן לצליית בשר באמצעות גז ייעשה אך ורק באוויר הפתוח. לאחר הצבת מתקן הגז – בצורה יציבה על משטח ישר נקי מעשבים ומחומרים דליקים אחרים – ולפני הפעלתו, יש לבדוק שצינור הגז שלם, אינו סדוק או יבש, כל החיבורים תקינים ואין שום דליפה. אם אתם חושדים שיש דליפת גז – אין להשתמש במיתקן הצלייה עד לתיקונו. הבדיקה לדליפה תיעשה באמצעות הברשת מי סבון – דליפה מתגלה על ידי בועות של הסבון הנוצרות בנקודת הדליפה – ולא בשום אמצעי אחר.

7.       במתקן גז – יש להדליק את הגפרור/המצית לפני פתיחת ברז הגז.

8.       בתום הארוחה השאירו את אזור השהייה שלכם נקי.

9.       אסור להפעיל זיקוקין דינור ואמצעים פירוטכניים אחרים במבנים סגורים המשמשים לשמחות ואירועים למעט אלה המותרים בתקנות ובאישור מכבי האש. הפעלת הזיקוקין תהיה על ידי מפעיל זיקוקין דינור מוסמך בעל רישיון תקף, ותיעשה בשטח פתוח, נקי מחומרים ומצמחיה העלולים להתלקח. בנוסף, יש למנוע גישת חוגגים לאזור הפעלת הזיקוקין.

10.   הפעלת הזיקוקין תהיה על פי אישור מאת הרשויות ובהתאם להגבלות כגון: אישור מכבי אש, אישור ממד”א, אישור משטרה והיתר ממשרד התמ”ת. לפני בחירת אתר להפעלת הזיקוקין יש לערוך סיור עם חבלן משטרה בשטח המיועד להפעלה ולרשום דוח עם כל הפרטים הרלוונטיים, כגון: מקום האירוע, תאריך, תרשים האזור כולל פרטים של נוף ודגשי בטיחות.

 אודות הכותב:
אנדרי מטיאס, מנהל אגף פרסום, הסברה והוצאה לאור במוסד לבטיחות ולגיהות.

לפרטים נוספים ולכל שאלה בנושא בטיחות וגיהות במקום העבודה ניתן לפנות למרכז המידע של המוסד לבטיחות ולגיהות, ללא תשלום וללא כל התחייבות, בטל: 03-5266455  או בדואל: info@osh.org.il

©2013 10Dibrot. All Rights Reserved.

.

The post עשרה טיפים להעברת יום העצמאות בבטחה appeared first on 10Dibrot.


אל תאמינו לתמונה הוויראלית: שיעול לא יציל אתכם מהתקף לב

: אל תאמינו לתמונה הוויראלית: שיעול לא יציל אתכם מהתקף לב : אל תאמינו לתמונה הוויראלית: שיעול לא יציל אתכם מהתקף לב

בימים האחרונים מופצת בפייסבוק מופצת תמונה עם הכותרת "איך לשרוד התקף לב כשאתה לבד?", המלווה בהסבר שאמור לעזור, לכאורה, לאנשים שמרגישים שהלב שלהם נכנס למצוקה ולא יכולים לקרוא לסיוע רפואי. המידע נראה חיוני ומעורר עניין, במיוחד בעקבות פטירתו של הסופר והעיתונאי אמנון דנקנר בגלל התקף לב (ראו: יורם קניוק: 11 דברים לדעת על אמנון דנקנר). ההסבר שצורף לתמונה המליץ להשתעל "שיעולים עמוקים" בקצב קבוע, כדי לעזור לזרימת החמצן בגוף ולהצליח לשמור על ההכרה זמן ארוך יותר עד הגעת עזרה. הנה ההודעה המלאה, שהופצה כבר מעל 20,000 פעמים.

כל מהנדסי הבניין באתר b144

hetkef2

אם אתם קוראים את זה ומתחילים להרגיש לא נעים בסביבות החזה, כדאי שתרגיעו את השיעולים: מספר בירורים שערכנו עם מומחים העלו כולם מסקנה אחת: הרוב המוחלט של המידע המובא בהודעה אינו נכון – ולא רק שלא יוכל לסייע לאדם שחווה התקף לב, אלא אף יוכלו אך ורק להזיק לו.

"התקף לב, שהיחס הרפואי אליו הוא כאל miocardial infarction הוא מצב של חסימת כלי הדם הכליליים. שום שיעול שבעולם לא ישחרר את החסימה. לפעמים יש מצב של כיווץ בעקבות מתח מסוים. במצב כזה שיעול יכול להחמיר את המצב", הסבירה לנו אחות שהעדיפה להשאר בעילום שם. רופאה אחרת סיכמה את ההמלצות שבהודעה כך: "זה ממש לא משהו שמוכר על ידי הרפואה, מיתוס, "המצאת נס" או קישקוש בלאבוש".

hetkef

עם זאת, יש לציין שיש גם מקורות שטוענים שטיפול באמצעות שיעולים אכן יכול לסייע לכאלה שעוברים אירוע לב – אך אך ורק במצבים מאוד מסוימים, ובפיקוח צמוד של רופא. ככל הנראה מדובר בשיטה המשמשת לפעמים באיזורים מבודדים, ללא גישה לשירותי רפואה מתקדמים יותר, אך בין כה וכה לא אמורה להיות יוזמה של מי שחווה את ההתקף, אלא רק של הרופא המטפל. למען הסר ספק: שימוש בטכניקה הזאת ללא הכשרה יכולה להזיק ורק להחמיר את ההתקף.

בקיצור – שום דבר לא יכול לעזור יותר למקרים של התקף לב מפינוי מהיר לחדר מיון. אם אתם נתקלים בהמלצת השיעול בפייסבוק – מומלץ לא להפיץ אותה הלאה.

השתתפה בהכנת הכתבה: אילנה ברודו.


ענפים שבורים: מימון המון לסרט אנימציה על התבגרות בצל השואה

: ענפים שבורים: מימון המון לסרט אנימציה על התבגרות בצל השואה : ענפים שבורים: מימון המון לסרט אנימציה על התבגרות בצל השואה

מיכל רכטר עלתה לישראל לבדה בגיל 14 ערב מלחמת העולם השנייה. משפחתה,שהייתה אמורה להצטרף אליה תוך שנה, נספתה כולה. נכדתה, הבמאית והאנימטורית אילה בן-נחום שרוט, יזמה סרט אנימציה דוקומנטרי בשם “ענפים שבורים” המתאר את סיפור התבגרותה בפנימיית בן שמן בצל השואה לאחר שעלתה לבדה בישראל. אילה מתארת כי ההתמודדות המשותפת של הנערים והנערות עם האובדן הקולקטיבי העניקה להם כח ותקווה על אף הנסיבות הקשות.

גרירת רכב באתר b144

הסרט ממומן ברובו על ידי קרן רבינוביץ’ לקולנוע, אך בסוף השבוע הושק לו קמפיין גיוס באתר מימון ההמון קיקסטארטר. המטרה: לגייס סכום נוסף שיאפשר לבמאית לשלב אנימטורים נוספים בפרויקט ולסיים את הסרט בחודשים הקרובים. לתומכים מובטחות מתנות בהתאם לגובה ההשקעה, החל מהדפסים וציורים מקוריים מתוך הסרט, וכלה במתנה אישית במיוחד: חמש הזמנות חד פעמיות לתה ועוגה עם גיבורת הסרט, מיכל בת ה-91, ונכדתה הבמאית אילה.

ראו גם: איך אפשר לזכור כשכל דבר מזכיר את השואה? (וידאו)

הסרט משלב קולאז’, איורי עיפרון, ציורי שמן מונפשים ואנימציה ממוחשבת לאורך 25 דקות. בן-נחום שרוט מספרת בקמפיין כיצד נקודת מבטה של מיכל כילדה השפיעה על סגנון האנימציה והתקדמות העלילה. אחת הסצינות בסרט, המתארות את האנטישמיות באירופה בילדותה של מיכל, מתמקדת בחיבור שכתבה מיכל בגיל תשע ושמרה במשך 80 שנה, ומתאר את היטלר ככלב אנושי – דמות קומיקס מגוחכת הרודפת אחרי היהודים עם אקדח ושוט. הקמפיין נבחר לככב בעמוד בחירת העורכים בקיקסטארטר וגייס כ 30% מהמימון המבוקש תוך מספר ימים. מחמם את הלב לראות שפורמט של קמפיין מימון קהילתי יכול לעזור בתיעוד אמנותי של זיכרונות בטרם יתפוגגו. אפשר לתמוך בקמפיין בקישור הבא.

image02

04a592a413cd86d207d33c255541c84b_large


איך אפשר לזכור כשכל דבר מזכיר את השואה? (וידאו)

: איך אפשר לזכור כשכל דבר מזכיר את השואה? (וידאו) : איך אפשר לזכור כשכל דבר מזכיר את השואה? (וידאו)

יונתן פלג עומד מאחורי “קפה ותודעה”, הסרטון החכם הבא אותו הוא מגדיר פרויקט עצמאי נטול תקציב ונטול כוונות סמויות. הוא נוגע בנקודה כאובה, רלוונטית יותר מתמיד: העובדה שמשנה לשנה הנוכחות של זיכרון השואה בחיינו לא רק מתמעט אלא הולך וגובר, אך לא במובן חיובי של דאגה לשארית הניצולים אלא ניצול ציני לרוב. ולא לזכור כדי לא לשכוח אלא לזכור כדי להפיק רווחים פוליטיים או אחרים, מה שנכון לכל הצדדים. אם מותר להשוות וכל דבר זה שואה, איזו משמעות כבר יש לשואה?

עורכי דין נזיקין באתר b144

“זהו ניסיון להעלות נקודה לדיון מתוך נושא (זיכרון השואה) שמאוד נוגע ללבי ולחיי”, כותב לי פלג, “אותי הנושא הזה מלווה כל החיים. מרגיש לי שיותר מדי גורמים וגופים עושים יותר מדי שימוש בשואה בשביל לתאר ולהזהיר מפני מה שקורה במציאות העכשווית/עתידית. בשנות השמונים, כשכל מחבל נקרא נאצי ומנחם בגין השווה את ערפאת להיטלר, היה את עמוס עוז שיכתוב מאמר דעה תחת הכותרת "היטלר כבר מת, אדוני ראש הממשלה. ומה היום? אני לא עמוס עוז, וגם ממש לא רוצה להיות, אבל זה מפריע לי מספיק כדי לנסות ולעורר דיון בנושא. אם כל אויב הוא היטלר וכל סכנה היא שואה, אז השואה היא חסרת חשיבות. ולא כך. כל מי שלקח חלק בהכנת והפקת הסרט עשה את זה בהתנדבות מלאה. אין מאחורי הסרטון אף גוף/מפלגה/חברה/שוגר-דדי. זאת התרומה הקטנה שלי לניסיון לעצב את הסובב אותי”.

FireShot Screen Capture #063 - 'Kap o' Coffee (קפה ותודעה) - YouTube' - www_youtube_com_watch_v=m0KMfpl5HkE&fb_source=message


סיפור ידידות בין ילדה לחתול בסדרת תמונות

: סיפור ידידות בין ילדה לחתול בסדרת תמונות : סיפור ידידות בין ילדה לחתול בסדרת תמונות

אנדי פרוק תיעד את החברות המופלאה של ביתו בת ה 4 והחתול שלהם בסדרת תמונות שחור לבן מיוחדת במינה. אנדי מצלם אותם ביחד מאז שבתו, קטרין, נולדה.  באותו זמן החתול, ששמו הוא ‘לילו’, כבר היה בן שנתיים, כך שקטרין בילתה עמו כל חייה. נראה שלילו נהנה בחברתה באותה מידה שהיא נהנית איתו.

גרירת רכב באתר b144

בכל צילום קטרין ולילו מופיעים יחדיו, כאשר הם עושים ביחד פעילות שונה כמו משחק שח משותף, צפייה בטלסקופ, משחק בתאטרון בובות ועוד.

אספנו את התמונות הנבחרות מהגלריה של אנדי,  תוכלו למצוא סוף הפוסט לינק לגלריית התמונות המלאה של הצלם המוכשר שלמרבה ההפתעה מסתבר שעובד למחייתו בתור כלכלן ומשאיר את תחביב הצילום לשעות הפנאי. תיהנו!

עוד ב”פטריה”: ממולוגיה: הממים והגאגים החריפים של השבוע

181

171

162

152

142 (1)

132

122

112

102

93

83

73

63

53

43

310

210

110

142

פורסם במקור בבלוג “פטריה”


מיקרוסופט: Facebook Home – ניסיון להפוך את אנדרואיד ל-Windows Phone

: מיקרוסופט: Facebook Home – ניסיון להפוך את אנדרואיד ל-Windows Phone : מיקרוסופט: Facebook Home – ניסיון להפוך את אנדרואיד ל-Windows Phone

אירוע חשיפת Facebook Home, חבילת האפליקציות החדשה של הרשת החברתית למכשירי אנדרואיד, כלל כמות לא מבוטלת של סיסמאות שיווקיות ומנטרות שנשמעו מוכרות באופן חשוד לכל מי שעוקב אחרי התחום מזה זמן מה. אך נראה שעבור כמה אנשים היו המנטרות האלו מוכרות במיוחד. ביום שישי פרסם פרנק שו, סגן נשיא לתקשורת תאגידית (או, בעברית: דובר) במיקרוסופט, [...]


ככה מזמינים נערה לנשף (וידאו)

: ככה מזמינים נערה לנשף (וידאו) : ככה מזמינים נערה לנשף (וידאו)

תרבות הנשפים (proms) אף פעם לא ממש הצליחה להכות שורש בארץ, אך בארצות הברית עדיין נהוג להפיק נשפי ריקודים מושקעים ואוויליים בכל הזדמנות שרק אפשר במהלך שנות התיכון. האביב שפרץ לחיינו בסערה (זוכרים את סערת האבק לפני שבוע? בדיוק) הוא הזדמנות נהדרת לקשט את אולמות הספורט – ואפשר להגיד שעונת ה-Proms האמריקנית התחילה באופן רשמי.

Bezeq Free Cloud: קליק כדי לגבות את כל הקבצים שלכם חינם וללא הגבלה

כמו שלמדנו להכיר מסיטקומים וסרטי נעורים רומנטיים – החלק המרגש ביותר בכל נשף הוא לא הריקודים עצמם, אלא במציאת בן או בת הזוג. שני סרטונים בהם בחורים מציעים לבחירות ליבם לצאת איתן לנשף הפכו בימים האחרונים לוויראליים. אחד מהם רומנטי-מסטיקי וקצת מעורר בחילה, השני קצת יותר מודע לעצמו אך עדיין מצליח לעורר קצת בחילה. אבל, אתם יודעים, בחילה כזאת שגורמת לכם להגיד "אווווווווווווה" ולהתרגש מהמחוות הרומנטיות.

Screen Shot 2013-04-07 at 2.35.41 PM

ההצעה הראשונה, הרומנטית יותר, כוללת ביצוע אקוסטי לשיר I’m Yours (עם שינויים במילים) של ג’ייסון מראז, שפצח בשירה במסדרון בית הספר בלי להתבייש:

ההצעה השנייה, שמוגדרת על שם הבחור הצעיר שביצע אותה "סאטירה" על הצעות מסורתיות, כוללת סטריפטיז חלקי, טוורקינג ואיש אבטחה עצבני שמעוניין לדעת רק דבר אחד:

דרך: Daily Pics and Flicks, Reddit


מה אכפת לך משוק האג"ח הממשלתי היפני?

: מה אכפת לך משוק האג"ח הממשלתי היפני? : מה אכפת לך משוק האג"ח הממשלתי היפני?

הטוב, הרע והמכוער    מה אכפת לך משוק האג"ח הממשלתי היפני? יום שישי שחלף, החמישה באפריל, היה יום היסטורי במערך הפיננסי העולמי, וייתכן שייזכר גם כיום גורלי לכלכלה הגלובלית. מה קרה – ומדוע זה היה כל כך חשוב?   נתחיל ברשימת האירועים שהתרחשו באותו יום, אך אינם הנושא בו יש להתמקד: המשבר עם צפון קוריאה החריף, ...

Continue reading ‘מה אכפת לך משוק האג"ח הממשלתי היפני?’ »


האם מייצב המצלמה הגאוני הזה ישנה את פני הקולנוע? (וידאו)

: האם מייצב המצלמה הגאוני הזה ישנה את פני הקולנוע? (וידאו) : האם מייצב המצלמה הגאוני הזה ישנה את פני הקולנוע? (וידאו)

לצלם קטעי וידאו יציבים זה עניין לא פשוט. כל מי שניסה לעשות זאת, בין אם במצלמות וידאו מקצועיות ובין אם במצלמה של הסמרטפון שלו, יוכל להעיד על כך. גם אם נדמה לנו שהידיים שלנו יציבות – ברגע שנרצה להזיז את המצלמה נתחיל לרעוד, והסרטון יראה בהתאם.

אמבטיות ומקלחונים רק באתר b144

בהוליווד נוהגים להשתמש באמצעים מתוחכמים ולא ממש זולים כדי ליצור סרטים חלקים: פתרון אחד כזה הוא שימוש במסילות ומנופים שמאפשרים להזיז את המצלמה בצורה חלקה ממקום למקום מבלי להסתמך על גוף האדם הלא יציב. פתרון נפוץ נוסף הוא "סטדי קם" – מערכת של ריתמות ומשקולות ש"קושרת" את המצלמה לגופו של הצלם ומשתמשת באמצעים טכניים כדי לייצב אותה. אף אחד מהפתרונות האלה לא מושלם: מסילות הן עניין מסובך להפקה ומוגבל ב"חופש התנועה" שלו, בעוד סטדי-קם עדיין לא מספק פתרונות יציבים יותר, במיוחד בתנועות מהירות.

חברת Freefly Systems, שמתמחה בפתרונות ייצוב תמונה, מוציאה עכשיו את המילה האחרונה: מכשיר ייצוב קטן, קל ויעיל במיוחד – שמאפשר לצלם דברים שעד עכשיו היו בלתי אפשריים.

MōVI BTS from Vincent Laforet on Vimeo.

והנה הסרטון המלא שצולם באמצעות האביזר החדש:

MōVI from Vincent Laforet on Vimeo.

ה-Movi m10, יש לציין, הוא פתרון שנועד בשלב זה להקל על קולנוענים, ולא לייצב את האייפון שלכם כשאתם מנסים לצלם את הצעד הראשון של הילד. תפעול אידיאלי שלו דורש שני צלמים – אחד שיחבר את המצלמה לגופו וירוץ אחרי המצולמים, ושני שישלוט בכיוון, בפוקוס ובזום באמצעות שלט רחוק אלחוטי.

גם המחיר לא ממש נוח לכל כיס: 15,000 דולרים לדגם הנוכחי, עם הבטחה להוציא דגם זול יותר שיעלה "רק" 7,500 דולרים בשלב מסוים בעתיד.

movi3

cam

דרך Gizmodo


המדריך המלא לקניות בבייג’ין

: המדריך המלא לקניות בבייג’ין : המדריך המלא לקניות בבייג’ין

בייג’ין ידועה באתריה ההיסטוריים והתרבותיים הרבים, ובשביל תיירים רבים – גם בשל המחירים המפתים שהיא מציעה. בשעת מיקוח הקפידו לשמור על כבודו של בן שיחתכם, כמו גם על אווירה טובה והומור. ניתן לשקול להגיע למקומות אלו ברכבת התחתית, מכיוון שנסיעה בכל הקווים עולה 2 יואן בלבד. שווקים סיטונאים של בגדים ומזכרות השוק הסיטונאי של גוּאָן-יוּאָן ...


המגלשה שתעזור לכם להימלט מבניין בוער (וידאו)

: המגלשה שתעזור לכם להימלט מבניין בוער (וידאו) : המגלשה שתעזור לכם להימלט מבניין בוער (וידאו)

והיום בפינתנו "המצאות שלא ידעתם שאתם צריכים" – המצאה סינית שתהפוך את חדר המדרגות שלכם למגלשה ענקית, ותעזור לכם להימלט מבניינים בוערים במהירות המרבית. מכיוון שבעת שריפות חל איסור להשתמש במעלית – יושבי בניינים צריכים להשתמש במדרגות, מה שיכול להיות די מלחיץ עם יש אש תופס מסביב וצריך להספיק לרדת שבע קומות בלי להישרף.

עורך דין נזיקין באתר b144

זהו מיאורונג, ממציא סיני בן 70, המציא את המערכת הזאת, שלטענתו מאפשרת בריחה מבניין בן 5 קומות ב-14 שניות בלבד. המגלשה מורכבת על הציר הפנימי של ציר המדרגות, ובשגרה "מקופלת" ככה שהיא משמשת כמעקה לידיים. בעת חירום ניתן יהיה להפעיל את המגלשה בלחיצת כפתור, ולהשתמש בה כדי להגיע למטה במהירות.

החלק המורכב ביותר במגלשה הוא החלק המעוקל בה, שמחבר בין הקומות השונות וצריך לסובב את המתגלשים ב-180 מעלות. מכיוון שלא מדובר בחלק ישר, אין אפשרות "להשעין" אותו על הקיר בשיגרה. החלקים הספציפיים האלה "תלויים" גבוה, ויורדים לרצפה רק שהמערכת מופעלת. כמובן שהפעלתה אינה תלויה בחשמל, ומתבססת על מעין "אפקט דומינו", בו כל חלק מפעיל את החלק הבא.

magle1

magle2

כמה יעילה תהיה המגלשה בזמן שריפה אמיתית קשה לקבוע, אבל דבר אחד ברור כבר עכשיו: זה נראה ממש ממש כיף.

מקור: Bored Panda


גוגל בדרך לרכוש את WhatsApp?

: גוגל בדרך לרכוש את WhatsApp? : גוגל בדרך לרכוש את WhatsApp?

האם בקרוב 100 מיליון משתמשי WhatApp (וואטסאפ) יעברו לידיים של גוגל? על פי דיווח של Digital Trends, האחרונה מעוניינת לרכוש את אפליקציית WhatsApp בלמעלה ממיליארד דולר. המקור טוען כי מתנהל מו”מ בין השניים אשר החל לפני מספר שבועות והעסקה נמצאת בשלב הסופי, אולם עדיין הצדדים לא הסכימו על הסכום. לאחרונה דיווחנו כי גוגל עובדת על שירות דומה תחת [...]


פייסבוק הום: כל מה שאתם צריכים לדעת על האפליקציה החדשה ו-HTC First

: פייסבוק הום: כל מה שאתם צריכים לדעת על האפליקציה החדשה ו-HTC First : פייסבוק הום: כל מה שאתם צריכים לדעת על האפליקציה החדשה ו-HTC First

זה זמן רב שאנליסטים וכתבי טכנולוגיה תוהים מה יהיה המהלך הבא של פייסבוק בתחום המובייל, במיוחד בהתחשב בכך שרוב משתמשי הסמרטפונים מבלים כשליש מזמן השימוש במכשיר בפייסבוק ומשחקים. מארק צוקרברג הכחיש פעם אחר פעם את כוונת החברה לשנות את המיקוד שלה מרשת חברתית בלבד ולפתח מכשיר או אפילו מערכת הפעלה סלולרית. אבל אין לו כוונות לתת לשוק המובייל להתפתח בלי שלפייסבוק תהיה חתיכה מעוגת הרווחים הטעימה.

Bezeq Free Cloud: קליק כדי לגבות את כל הקבצים שלכם חינם וללא הגבלה

במסיבת העיתונאים שנערכה ביום ה’ הציגה פייסבוק את החידושים שלה בתחום המובייל בהם יישום בשם Facebook Home למכשירי אנדרואיד וגם על מכשיר אנדרואיד של חברת HTC, ה-HTC First, שיגיע עם היישום בתוספת מספר פיצ’רים ייעודיים היישר מהיצרן.

מאחר והיישום עצמו יהיה זמין להורדה והתקנה רק בעוד כשבוע, וכלל לא בטוח שהמכשיר יגיע לישראל ביבוא מסודר, אספנו עבורכם את כל המידע הרלוונטי.

ראו גם: אייפוניסט מכור מנסה לחיות שבועיים עם אנדרואיד

אז מה בדיוק הוכרז?

עיקר ההכרזה מתמקדת ב-Facebook Home, אוסף יישומים למכשירי אנדרואיד שהוא בעצם Launcher שיחליף את מסך הבית שלכם במכשיר באחד פייסבוקי במיוחד. הוכרז גם מכשיר סלולרי של חברת HTC שיגיע עם הממשק הפייסבוקי מולבש על האנדרואיד ושמו HTC First.

318826-mark-zuckerberg

פייסבוק הום

מערכת ההפעלה הסלולרית של גוגל, אנדרואיד, היא המערכת הפופולרית כיום בעולם בטלפונים חכמים. הסיבה לכך ברורה – כל אחד יכול להשתמש בה. אין צורך ברישיון מגוגל והיא מופצת בקוד פתוח שמאפשר התאמה שלה למכשירים של יצרנים שונים. רוב היצרנים מבטאים את ההתאמה הזו בהוספת ממשק תפריטים שמתלבש על המערכת כמו הטאץ’-ויז של סמסונג.

318831-facebook-chat-heads

במקום ליצור גירסת אנדרואיד משלה, פייסבוק בחרה ליצור את אוסף היישומים וממשק הבית של פייסבוק שיתלבש על כל מכשיר אנדרואיד ויהפוך אותו בעצם לפייסבוק-פון.

318833-facebook-alert

המערכת תשתלט לכם על עמוד הבית במכשיר ותציג שם פיד מתעדכן מהפייסבוק שלכם לצד עדכונים מהמכשיר עצמו, כמו הודעות דואר אלקטרוני, הודעות טקסט ושיחות שלא נענו. בלי שתצטרכו לפתוח את יישום פייסבוק, תוכלו לראות בסלולרי גם כשהוא נעול את זרם עדכוני החברים והעמודים שאתם עוקבים אחריהם בפייסבוק, ואף תוכלו להגיב להם ולשתף אותם היישר מאותו עמוד בית.

318842-facebook-notifications

יישום נוסף ומעניין שנכלל בפייסבוק הום הוא ה-Chat Heads – "ראשי הפטפוט". פייסבוק מנסה לקדם את שרות המסרים שלה על פני אחרים (כמו וואטסאפ ואפילו הודעות הטקסט הסלולריות) על-ידי הטמעת הצ’אט של פייסבוק בעמוד הבית והוספת אפשרויות כמו ניהול שיחות מרובות בעת ובעונה אחת, הצגה אוטומטית של מענה לשיחות על המסך ועוד. בעתיד מבטיחים בפייסבוק להטמיע במערכת גם תמיכה בשיחות ווידאו על גבי שרות המסרים של הרשת החברתית. עוד תכניות לעתיד עמוד הבית של פייסבוק הן כמובן מיקום פרסומות מותאמות בזרם הנתונים, שיחדף לכם פרסומות במסך המרכזי של הסלולרי לצד עדכוני חברים ושיחות מהמשפחה.

318828-facebook-app-drawer

חשוב לציין שבשביל שפייסבוק הום תפעל באופן מלא ותקין, יש צורך בהתקנה גם של יישום פייסבוק הרגיל מחנות היישום של גוגל למובייל וגם של יישום הצ’אט של פייסבוק עבור מערכת האנדרואיד.

HTC First

לצד אוסף היישומים למכשירי אנדרואיד, הוצג גם המכשיר הראשון שישווק עם פייסבוק הום מותקן כממשק הבית התקני על גבי האנדרואיד – HTC First.

318835-htc-first-colors

318832-htc-first-phone

המכשיר עצמו לא מרשים מדי מבחינת הנתונים שלו: מסך 720p בגודל 4.3 אינץ’, מעבד Qualcomm Snapdragon 400, מצלמת 5 מגה-פיקסל אחורית ו-1.3 קדמית. מדובר במכשיר בינוני לכל הדעות, וגם המחיר הצנוע בהתאם – 99 דולרים ללקוחות AT&T האמריקנית בחתימת חוזה התקשרות. בארצות הברית ניתן לבצע כבר כעת הזמנה מוקדמת למכשיר, והוא צפוי להופיע בחנויות רשת הסלולר AT&T בעוד כשבוע (ב-12 באפריל).

איך משיגים את זה?

נכון להיום לא ברור אם המכשיר הפייסבוקי של HTC ישווק בגלל מחוץ לרשת AT&T בארצות הברית ואין מידע על תכניות לשווק אותו בישראל. אנחנו לא היינו ממהרים לקנות את הניסוי הזה בשיווק של פייסבוק ו-HTC.

יישום הבית של פייסבוק, אמנם, יהיה זמין להורדה בעוד כשבוע (ב-12 באפריל) וניתן יהיה להתקינו בינתיים רק על מכשירי סמסונג גלקסי S3 ו-S4, סמסונג גלקסי נוט 2, HTC One X+ ו-HTC One. סביר להניח שניתן יהיה להוריד את הלונצ’ר של פייסבוק גם למכשירי אנדרואיד אחרים בהן מותקנת גירסת 4.1 של מערכת ההפעלה וקיים מסך גדול דיו בשביל להכיל את כל זרם המידע שפייסבוק רוצה לדחוף לנו בעמוד הבית הנייד.

318837-facebook-home-phones

בינתיים, רק עיתונאים שנכחו באירוע של פייסבוק במשרדיה הניחו את ידיהם על האפליקציה והחומרה של HTC First ואנחנו מקווים להביא לכם סקירה מלאה של פייסבוק הום כשתשוחרר לציבור הרחב ב-12.4.

למה זה טוב?

אם אתם מכורים לפייסבוק ואחוז משמעותי מהשימוש שלכם במכשיר הסלולרי הוא לצרכי גישה לרשת החברתית, שיתוף וקריאת עדכוני חברים, אז פייסבוק הום עוצבה עבורכם. אוסף היישומים הנייד הזה לא רק יחליף את עמוד הבית הסלולרי שלכם בזרם הנתונים מפייסבוק, אלא גם יפשט את התקשורת עם חברי הפייסבוק שלכם.

עבור פייסבוק מדובר בעוד "זמן עיניים" של משתמשי הרשת החברתית בדרכים. במקום פתיחת יישום בשביל להתעדכן, פייסבוק הום מספקת לפייסבוק בעצם 100 אחוזים של זמן חשיפה למשתמש הסלולרי. גם אם הוצאתם את המכשיר מהכיס בשביל לבדוק מה השעה, הפיד של פייסבוק יוצג שלכם, על עדכוני החברים והפרסומות שפייסבוק בטוח תדחוף שם בנדיבות.

בנוסף, התקנת חבילת פייסבוק הום היא לא חובה. מי שנוח לו ומספיק לו היישום הסלולרי של הרשת החברתית, לא חייב לשדרג לפייסבוק הום למרות הפיצ’רים שזו מספקת מעבר ליישום פייסבוק ויישום הצ’אט של פייסבוק שקיימים כיום עבור מכשירי אנדרואיד.

למה זה רע?

אם אתם משתמשי אייפון מכורים לפייסבוק, זה השלב שאתם יכולים לאכול קצת את הלב ולשם שינוי לקנא בחבריכם בעלי האנדרואידים החדשים. היישום לא צפוי להגיע לאייפון מהסיבה הפשוטה שמערכת iOS של אפל סגורה מדי לאפשר השתלטות במידה כזו. האם זו סיבה מספקת לעבור לאנדרואיד? רק אם פייסבוק היא באמת מרכז ולב החיים שלכם.

סיבה נוספת לדאגה היא כמות המידע שתקבל אודותיכם פייסבוק. עם הטמעת פייסבוק הום במערכת ההפעלה הסלולרית, לצוקרברג תהיה גישה גם לרשימת הטלפונים שלכם, הודעות הטקסט, הרגלי השימוש בסלולרי, המוזיקה המועדפת בו, היישומים, המיילים ובעצם כל מה שקורה בסלולרי שלכם יהפוך לעוד נתון מספרי באלגוריתם התאמת הפרסום עבורכם במחשבי פייסבוק. יש מי שמוצא את המגמה מדאיגה, ומזהיר מפני התקנת היישום ואבדן הפרטיות מול פייסבוק. מאידך, יש מי שמאמין שהמושגים פרטיות ופייסבוק כלל לא שייכים יחד באותו משפט ומהווים ניגודים. האם פיזור נתוני ההתקשרות שלנו והשימוש במכשיר הנייד בין ספקי שירות שונים זה מה שיאפשר לנו לשמור על פרטיות? אולי כן, אבל השאלה היא האם למשתמשי פייסבוק בני העשרה אליהם מכוונת האפליקציה והמכשיר החדשים זה בכלל משנה. התשובה היא שכנראה לא.

איך זה ישפיע על שוק הסלולר?

למפתחת מערכת ההפעלה אנדרואיד, גוגל, יש רשת חברתית משלה – גוגל+. למרות הניסיונות הרבים של גוגל להזניק את הרשת החברתית ולהפכה לפופולרית, אי-אפשר להשוות בינה לבין פייסבוק בעיקר בגלל מספר החברים וקצב העדכונים בה. סביר להניח שאנשי השיווק של גוגל פלוס עיקמו את האף למראה אפליקציה שרצה על אנדרואיד אבל משכיחה מהמשתמשים את קיומן של רשתות חברתיות שאינן פייסבוק. מצד שני, הזמינות של המערכת למכשירי אנדרואיד בלבד עלולה להיות גלולת הקסם שגוגל חיכתה לה בשביל לגבור על ההובלה של אפל בשוק הסמארטפונים האמריקני. סביר להניח שחובבי פייסבוק בעלי אייפון ישקלו ברצינות רכישה של מכשיר אנדרואיד בשביל לקבל את פייסבוק הום, ועבור גוגל אלה חדשות טובות.

אם יצליחו פייסבוק ו-HTC לשווק את הפייסבוק-פון, ה-HTC First בצורה נכונה ויעילה, לא מן הנמנע שהמכשיר הזה יצליח לתפוס קהל צעיר ופעיל של משתמשי פייסבוק שישכחו מיתרונות האייפון אל מול הממשק החברתי במיוחד של הפייסבוק הום. האם המשתמשים יעופו על פייסבוק הום כפי שמקווה צוקרברג? נותר להמתין ולראות כיצד יגיב השוק לניסוי הזה של פייסבוק בשוק המובייל.

ראו גם: מה עדיף: אייפון 5 או גלקסי חדש?


כמה אני משלם באמת? דו"ח אפריל 2013

: כמה אני משלם באמת? דו"ח אפריל 2013 : כמה אני משלם באמת? דו"ח אפריל 2013

כבכל חודש, פירוט התשלומים שיעזור לכם לקבל מדד לעלויות התקשורת השונות. הדו"ח מתייחס כזכור בפועל לתשלומים שנעשו בחודש הקודם, כלומר במרץ. אינטרנט תשתית בזק: מהירות 30 מגה, מחיר: 95 ש"ח. אחרי חצי שנה של מבצע שבו שילמתי רק 50 ש"ח על המהירות הזו, המחיר חזר לרמה ה"רגילה" שלו וקפץ כמעט פי 2. אלא שעל פי מה שאני …

המשיכו בקריאה »

הפוסט כמה אני משלם באמת? דו"ח אפריל 2013 פורסם לראשונה בהשקל


HTC First מאפשר לחזור לממשק האנדרואיד המקורי

: HTC First מאפשר לחזור לממשק האנדרואיד המקורי : HTC First מאפשר לחזור לממשק האנדרואיד המקורי

הסמארטפון HTC First, המכשיר הראשון שיימכר עם ממשק ה-Facebook Home יאפשר למשתמשים אפשרות לבחור האם לכבות את הלאנצ’ר של פייסבוק ולחזור לממשק האנדרואיד המקורי, כך התגלה על ידי מספר אתרים טכנולוגים כאשר ניסו את המכשיר באירוע ההכרזה. האפשרות חבויה בתוך הגדרות הממשק, תחת “Facebook Settings” ומשם “Turn Off Facebook Home”. באופן זה חוזרים למעשה לממשק [...]


על רקע צעדות השרמוטות: דין, דיין ודברים עם פרופ’ חצרוני

: על רקע צעדות השרמוטות: דין, דיין ודברים עם פרופ’ חצרוני : על רקע צעדות השרמוטות: דין, דיין ודברים עם פרופ’ חצרוני

מאות צעדו בצהרי שישי בתל אביב ב”צעדת השרמוטות” במחאה נגד אלימות מינית ותרבות האונס. רבות מהצועדות באירוע הגיעו בלבוש חושפני כדי לחדד את המסר כי נשים המתלבשות באופן חושפני, שותות אלכוהול, או מתנהגות בצורה מסוימת בציבור אינן אחראיות לתקיפות מיניות נגדן. "נשים לא צריכות להתבייש”, נכתב בדף האירוע, “לא במה שהן לובשות, לא במיניות שלהן, לא בנוכחות שלהן במרחב הציבורי, ולבטח קיומנו הוא לא אמתלה לאלימות". ראו: “מה רצו השרמוטות? בעקבות הצעדה בתל אביב” (תמונות).

Bezeq Free Cloud: קליק כדי לגבות את כל הקבצים שלכם חינם וללא הגבלה

555150_603971052963749_876569600_n

תמונה: Racheli Geffen

דווקא בעקבות אירוע כזה התעורר ריב פייסבוק חדש על רקע הערה מיזוגינית וסקסיסטית של הטרול-פרופ’ אמיר חצרוני (ראו "פירומנים לא עושים עלי רושם" ו-השכלה נמוכה: מלחמת פייסבוק בין שני פרופסורים).  וכך כתב פרופ’ חצרוני:

FireShot Screen Capture #056 - '(2) ‫גם אני עיינתי___‬' - www_facebook_com_permalink_php_story_fbid=10100968834015665&id=434075

מה שעורר לא מעט אש:

FireShot Screen Capture #060 - '(1) ‫גם אני עיינתי___‬' - www_facebook_com_permalink_php_story_fbid=10100968834015665&id=434075

FireShot Screen Capture #059 - '(1) ‫גם אני עיינתי___‬' - www_facebook_com_permalink_php_story_fbid=10100968834015665&id=434075

בהמשך הוא הוסיף על רקע תמונה של משתתפות הצעדה: “שרמוטות תל אביביות צועדות בסך. כמה מיואש צריך להיות גבר בשביל לרצות לעשות משהו בעל אופי מיני או אפילו מיני למחצה עם הבחורות המקסימות בתמונה”.

579651_10151401235668160_692608256_n (1)

תמונה: http://nakaryak.lj.ru

עד כמה שקשה לתאר, מכאן הלך הדיון והתדרדר למחוזות של זנות, גמילת לסביות ואיומי דיבה. אורטל בן דיין ענתה לו בדברים הבאים.

FireShot Screen Capture #055 - '(2) הרבה מילים נשפכו___' - www_facebook_com_ortidayan1_posts_100974053434652

וחצרוני הגיב באיום תביעה נגד בן דיין:

FireShot Screen Capture #057 - '(1) ‫האם אורטל ואני נגיע___‬' - www_facebook_com_permalink_php_story_fbid=274435269358785&id=434075

הוא לא שכח להוסיף מילה “טובה” על משה סילמן ז”ל ולא בפעם הראשונה (ראו: "פירומנים לא עושים עלי רושם"):

FireShot Screen Capture #058 - '(2) ‫האם אורטל ואני נגיע___‬' - www_facebook_com_permalink_php_story_fbid=274435269358785&id=434075

עוצמת האש הוכיחה פעם נוספת כי חצרוני הוא הטרול המוצלח ביותר ברשת הישראלית. הוא, פרובוקטיבי במופגן, הלהיט את הדיון וסיפק לא מעט נימוקים למשתתפים בנוסח מדוע הם צריכים את מצעד השרמוטות. עוד יהיה מי שיטען כי פרופ’ חצרוני הוא בכלל פרובוקציה פמיניסטית.

פרופ’ חצרוני, האם תתבע?

“התשובה נוטה לחיוב (ואני כותב "נוטה" רק כי אינני משפטן והחלטה סופית תתקבל אחרי סיום התייעצות משפטית). מדוע לתבוע? כי הדברים שא.ב.ד כתבה אודותיי הם שקר עובדתי מוחלט הם לא ביקורת לא מנומסת על עמדותיי אלא אמירה שאין לה שמץ של בסיס. מעולם לא צרכתי שירותי זנות, ומעולם לא ביקרתי במועדונים התל אביביים שעליהם היא מדברת. א.ב.ד. קנתה את פרסומה בהליכים משפטיים בהם התאנתה לאנשים שאמרו עליה דברים הרבה פחות חמורים ממה שהיא כותבת עלי. ייתכן שהניסיון שלה עם פרופסורים מהאוניברסיטה העברית לימד אותה שהם מוכנים לספוג ולא רצים לבית המשפט, אבל אני פרופסור מזן אחר. יחד עם זאת, פתוחה בפניה האפשרות להתנצל ולסגור את הסיפור”.


More Recent Articles


Click here to safely unsubscribe from "בלוגרים - רק בלוג עצמאי - קהילת בלוגים עצמאיים בעברית." Click here to view mailing archives, here to change your preferences, or here to subscribePrivacy


Your requested content delivery powered by FeedBlitz, LLC, 9 Thoreau Way, Sudbury, MA 01776, USA. +1.978.776.9498